בואו נעשה קצת סדר

בעקבות הפוסט הקודם על תהליך האיפיון, קבלתי הרבה מאוד תגובות.

כולן תמכו ברעיון, והדגישו את החשיבות של תהליך האיפיון ושל הטמעתו בתהליכי הקמת מוזיאונים ואתרים בארץ. בחלק מהתגובות העירו לי שהשתמשתי בטרמינולוגיה הלא-נכונה. אמרו שמה שאני קוראת לו איפיון הוא בעצם חלק מהפרוגרמה הרעיונית שהיא חלק מהתכנון המקדמי.

מקבלת ומסכימה. יחד עם זאת, אציין שלפני בחרתי במונח "איפיון" עיינתי בפרוגרמות רבות. כל אחת מהן כונתה בשם אחר: פרוגרמה רעיונית, פרוגרמה אוצרותית, פרוגרמה, פרוגרמה תכנית, מתווה רעיוני, פרוגרמה ותכנית אוצרותית או תפיסות תכנון.

מתברר שהשם לא תמיד ניבא את היקף המסמך. היו מסמכים שכותרתם היתה "פרוגרמה" והכילו עמוד אחד, ומסמכים שכותרתם היתה "מתווה רעיוני" והיו חוברת שלמה. היו שהכילו חזון וייעוד, ולא הכילו הגדרת מטרות, והיו כאלה שלהיפך. היו שהכילו תיאור של קהלי היעד, היו שדיברו על אמצעי המסרה. בקיצור, חוסר אחידות ומנעד עצום.

חוסר אחידות זה לא תמיד רע, אבל צריך שיהיה לפחות איזשהו בסיס ממנו יצמחו השינויים.

בעולם הגדול (חו"ל וכדומה) מקובל להשתמש במונח 'פרוגרמה' או 'בריף' כמסמך מקדים לתכנון. המסמך אותו יקבלו ביד המתכננים, כדי שיידעו מה לתכנן.

בארץ, לא רק שמשתמשים במונחים שונים ומגוונים, אלא שגם קיים פער בהבנה הבסיסית האם פרוגרמה היא מסמך או תהליך. המקור היחיד בעברית שמתייחס לפרוגרמה מוזיאלית נכתב על ידי יהודית ענבר בשנת 1988[1]. מסמך זה מתייחס להכנת פרוגרמה למוזיאון, ומתאר בקצרה (המסמך כולו בן 13 עמודים) את השלבים השונים בתכנון מוזיאון. כפי שכותבת ענבר: "הפרוגרמה היא תהליך [מודגש במקור] של תכנון מוזיאון הבא לקבוע קווים מנחים באשר לזהותו, לציין את מטרותיו, להנחות את עתידו, להגדיר את צרכיו הפיסיים ולהתוות דרכים להוציא את התכניות מהכוח של הפועל"[2]. כלומר, פרוגרמה, לפי ענבר, היא תהליך אשר בתוכו נמצאת (כפי שמתואר שם במסמך) תכנית האב, המכילה את הגישה החינוכית, הגישה לאוריינטציה, הגישה לחללי התצוגה, הגישה לשטחי ציבור והגישה לכוח האדם.

כדי לנסות ולעשות סדר במונחים, בחרנו ללמוד משני עולמות תוכן: אחד, עולם תכנון המוזיאונים בעולם, והשני, עולם ניהול הפרויקטים.

בעולם ניהול הפרויקטים, לשלב המקדים לתכנון קוראים שלב האיפיון, או באנגלית Specification. בשלב הזה אוספים את כל המידע הדרוש לתכנון. זה נכון שפרויקט בניה או תכנון אפליקציה שונה באופן מהותי מתכנון אתר מורשת. בשני הראשונים מדובר במוצר עם מטרות פונקציונליות שצריך לענות על דרישות פונקציונליות. לעומת זאת, לאתר מורשת וטבע, מוזיאון ומרכז מבקרים יש מטרות שהן מעבר לדרישות הפונקציונליות. המטרות של המקומות האלו קשורות לערכים, לתוכן וליצירת משמעות. לכן, הם יהיו חלק משמעותי בתהליך, אך עדיין התהליך הוא אותו התהליך, והשלב הראשוני הזה הנקרא "איפיון" הוא הכרחי. הבחירה להשתמש במונח "איפיון" ולא "תכנון מקדמי" היא מכוונת, ומטרתה לבדל ולשים קו הפרדה ברור בין השלב הזה לשלב התכנון. הריצה קדימה כדי להתחיל מיד בתכנון, לפני החשיבה ובירור הרעיון, היא הדבר שאותו יש לעקור, ולכן נכון לקרוא לשלב הזה בשם אחר. לגמרי. שלא יבלבל. מתוך הנחה שאם כך עושים בעולם ניהול הפרויקטים ובעולם ההנדסי, כנראה שזה עובד טוב יותר. כי עובדה שלהם זה מצליח. כלומר, המטוס מצליח לטוס, האפליקציה עובדת (ואם לא, אז פשוט נוריד אותה) והגשר לא נופל.

תאמרו שגם מוזיאונים עובדים, ותערוכות קמות למרות הכל. צודקים.

אבל יצירת שפה מקצועית ברורה ואחידה לא תהרוג אף אחד, ויכולה לעשות רק טוב, ואפילו להקל עלינו את התקשורת ולמנוע אכזבות (שלא לדבר על הוצאות מיותרות). אתם תחליטו אם לאמץ את השפה הזאת, או להישאר בעולם המונחים המוכר לכם.

[1] ענבר, י. (1988). הכנת פרוגרמה למוזיאון. ירושלים: משרד החינוך, מועצת המוזיאונים. [2] שם, עמ' 16.