נקודת כאב #2 – מה אתם רוצים שנעשה?
- Yael Bamberger
- 13 במאי 2021
- זמן קריאה 2 דקות
את עופר יצא לי לפגוש לפני מספר שנים. עופר היה אז מעצב צעיר ונלהב. עופר נקרא לעצב באחד המוזיאונים הגדולים בארץ, שהתמזל מזלו וקיבל סכום לא מבוטל לתכנון תערוכה חדשה. הצוות הניהולי התכנס כדי לחשוב מה לעשות בתקציב במטרה להמשיך להיות אטרקטיביים ולמשוך קהל מבקרים גדול ככל האפשר.
עופר קיבל מצוות הניהול את המשימה להקים תצוגה בנושא חדשנות. עופר, כמו עופר, שש אל המשימה וביקש מסמך שיגדיר לו מה רוצים שהוא יתכנן, כי חדשנות זה נושא רחב וגדול, ומורכב מהרבה מאוד תתי נושאים, דגשים, רעיונות ותימות. עופר לא קיבל את המסמך שביקש, רק אמרו לו: "תסתדר", ו"בעוד שמונה חודשים הפתיחה".
הוא קיבל לניהולו צוות שמנה שתי גרפיקאיות, מעצב מוצר, ואיש תוכן שיצטרף לצוות מאוחר יותר כדי לכתוב את הכתוביות.
אפשר להבין למה עופר סיים את הפרויקט כשהוא מתוסכל, זועם, וללא רווח. כי מה שעופר ביקש זה בסך הכל שיכוונו אותו וידייקו אותו. האם חדשנות זו דרך חשיבה? האם מוצר טכנולוגי? את מי זה מעניין? למי זה מיועד? מה המטרות של התצוגה?
הוא לא ביקש שמישהו אחר יעצב או יתכנן במקומו. הוא רצה מסמך הכולל את הרעיון, והמהות, כמו גם הדרישות והאילוצים. מסמך שיהיה עבורו בסיס לתכנון, שיכוון אותו ויגדיר לו את היעד.
לצערי, הדוגמה הזו מייצגת תהליכים רבים בעולם המוזיאונים. מעצבים או אוצרים מקבלים משימה ברמה של כותרת בלבד. כותרת שבמקרה הטוב מרמזת על תוכן, ובמקרה הפחות טוב היא ברמה של באזז שיווקי. מה שחסר הוא שלב מקדים המקובל בעולם התוכנה וההנדסה: שלב האיפיון.
שלב מקדים לתכנון בו עונים על השאלות: מה המטרות שלנו? את מי זה מעניין? למה דווקא אנחנו? עם מה אנחנו רוצים שהמבקרים יילכו הביתה? איך נרצה לעשות את זה?
שלב האיפיון הוא שלב קריטי, שבארץ כמעט ולא נותנים עליו את הדעת. לפעמים כותבים "בריף" של חצי עמוד או של עמוד וחצי, ממנו המתכננים אמורים להבין מה רוצים מהם. השלב הזה מקובל באירופה ובארה"ב, וכדאי שנטמיע אותו גם כאן אצלנו. אני חושבת שכולם יצאו מכך מורווחים.
תגובות